מבוא:

תיאוריית ההיקשרות היא מודל פסיכולוגי המתייחס לקשרים בין-אישיים, בעיקר בין הורים וילדים. התיאוריה טוענת כי דפוסי ההיקשרות שלנו בילדות, הנובעים מהאופן שבו ההורים שלנו הגיבו לצרכים הרגשיים שלנו, משפיעים על האופן שבו אנו יוצרים יחסים רומנטיים בבגרות.

מחקרים רבים הראו כי אנשים עם דפוס היקשרות בטוח נוטים יותר ליצור יחסים רומנטיים בריאים ומספקים. הם נוטים יותר לסמוך על בני זוגם, להרגיש נתמכים ומובנים על ידם, ולבטא את רגשותיהם בצורה בריאה. לעומת זאת, אנשים עם דפוסי היקשרות לא בטוחים, כגון היקשרות חרדה או היקשרות אמביוולנטית, נוטים יותר ליצור יחסים רומנטיים בעייתיים. הם נוטים יותר לחוש חרדה או קנאה, להימנע מלבטא את רגשותיהם, או להיכנס ליחסים עם בני זוג לא זמינים או לא התומכים.

 

תאוריית ההיקשרות

היקשרות, כפי שהגדיר אותה התאורטיקן ג'ון בולבי, היא הנטייה המולדת של התינוק לחפש את קירבת הוריו ולהרגיש מוגן ובטוח בקרבתם. נטייה זו מבוססת על צורך אבולוציוני להישרדות. 

ע"פ בולבי  (1988) סגנונות ההיקשרות בילדות מתפתחים בהתבסס על אינטראקציות מוקדמות של התינוק עם מטפליו העיקריים, בדרך כלל ההורים.

בולבי טען שתינוקות נולדים עם צורך ביולוגי ליצור קשר הדוק עם מבוגר שיספק להם הגנה וטיפול. כאשר הורים מגיבים ברגישות לסימנים ולצרכים של התינוק, מתפתח אצלו תחושת ביטחון ונאמנות.

לעומת זאת, אם מבוגרים אינם עקביים, זמינים או רגישים לצרכי התינוק, הוא לומד שאינו יכול לסמוך על המטפלים שלו להיות שם עבורו. זה גורם ליצירת התקשרויות לא בטוחות. 

ילדים עם התקשרות בטוחה לומדים לסמוך על אחרים ולבקש עזרה בעת הצורך. הם מפתחים מיומנויות תקשורת ופתרון בעיות טובות יותר. בבגרות הם מסוגלים ליצור קרבה אמיתית עם בני זוג, תוך שמירה על עצמאותם.

לעומת זאת, ילדים עם התקשרות לא בטוחה נוטים לפתח דפוסי זוגיות בעייתיים - הם או מתקשים באינטימיות ותלות הדדית או הופכים תלותיים מדי וחרדים מנטישה. זה פוגע ביכולתם לבנות קשרים בריאים ומספקים.

 

בולבי ציין 4 סגנונות היקשרות עיקריים Fraley, R. C. (2019):

היקשרות בטוחה (Secure) - הילד חש ביטחון בכך שההורה יהיה זמין ויענה לצרכיו הרגשיים. הוא יכול לחקור את סביבתו תוך הסתמכות על בסיס בטוח. ילדים בטוחים מסוגלים לפתח ויסות רגשי טוב, להרגיע את עצמם ולחזור למצב נינוח לאחר התרגשות. הם בעלי ביטחון עצמי ומסוגלים ליזום אינטראקציות חברתיות וליצור קשרים קרובים.  

 

היקשרות חרדה-אמביוולנטית (Anxious-Ambivalent) - הילד אינו בטוח אם ההורה יענה לצרכיו וחרד מנטישה. הוא נע בין ייאוש לבין כעס על אי-זמינות ההורה. על רוב הילדים  יהיו בעלי ויסות רגשי לקוי - הם מתקשים להירגע או להתמודד עם תסכול ועלולים להגיב בהתפרצויות זעם. הם מאוד תלותיים במבוגרים ומתקשים באינטראקציות עם בני גילם.

 

היקשרות נמנעת (Avoidant) - הילד למד שאין טעם לחפש נחמה מההורה והוא מדכא את הצורך בקרבה אליו. הוא מראה הסתגלות כוזבת ועצמאות מוקדמת. אלו ילדים המדכאים את צרכיהם הרגשיים ולכן נראים בשלים ועצמאיים מדי לגילם. הם מתקשים לבטוח באחרים ונוטים להסתגרות והתנתקות חברתית כהגנה.

 

היקשרות דיס-אורגניזציה (Disorganized) - כאשר ההתנהגות של ההורה היא מבהילה, מאיימת או מנוגדת לצרכי הילד. זה גורם לתגובות סותרות והתנהגות בלתי צפויה. ילדים אלה מראים התנהגויות סותרות ובלתי צפויות - הם יכולים להיות ממוקדים יתר על המידה במבוגר ולאחר מכן להתעלם ממנו לחלוטין. יש להם קושי ניכר בוויסות רגשי ובתפקוד חברתי תקין עם בני גילם.

 

סגנונות היקשרות והשפעתן על מערכות יחסים רומנטיות בבגרות:

ככל שהילד גדל, סגנונות אלו ננעלים והופכים לדפוסי היקשרות יציבים יחסית. הם ישפיעו על מערכות יחסים עתידיות, כולל יחסים זוגיים בבגרות.

מחקרים רבים מצאו, כי לסגנון ההיקשרות שמתגבש בילדות השפעה מכרעת על אופן התנהלותם של אנשים במערכות יחסים אינטימיות בבגרות. (Li & Chan, 2014, Slotter & Luchies, 2019)

גורמים נוספים כמו תקשורת בין-אישית, ויסות רגשי ופתרון קונפליקטים גם משחקים תפקיד חשוב בקביעת איכות מערכות היחסים.

אבל סגנון ההיקשרות נחשב לאחד המנבאים הטובים ביותר של שביעות רצון זוגית לאורך זמן.

 

אנשים עם היקשרות בטוחה:

נוטים לפתח מערכות יחסים איכותיות ומספקות יותר, המאופיינות באינטימיות גבוהה, שביעות רצון ומחויבות. (Mikulincer & Shaver, 2019).

אנשים בעלי היקשרות בטוחה גדלו עם מטפלים זמינים, אמפתיים ותומכים, שענו בעקביות לצרכיהם הרגשיים כילדים. כתוצאה, הם פיתחו תחושת ביטחון ונאמנות כי ניתן לסמוך על אחרים שיהיו שם בשבילם.

תחושת ביטחון זו מאפשרת להם בבגרות ליצור קרבה עמוקה ואינטימית עם בני זוג רומנטיים תוך שמירה על עצמאות. הם מרגישים בנוח להיות תלויים במידה מסוימת בבן/בת זוגם ולחלוק איתם רגשות, מחשבות ואתגרים. הם חושפים ומשתפים יותר, מסוגלים לפתור קונפליקטים ביעילות, מה שמסייע להם לגשר על משברים וקשיים מבלי "לברוח מהקשר". הם מפגינים שביעות רצון גבוהה יותר ממערכות היחסים לאורך זמן ומחויבות רבה יותר להצלחת הקשר.

 

אנשים עם היקשרות אמביוולנטית/חרדה: 

דפוס זה מתפתח אצל תינוקות וילדים צעירים אשר חווים מעורבות וזמינות חלקית של הדמות המטפלת בחייהם. כתוצאה מכך, הילדים מפתחים תחושה של חוסר ביטחון לגבי האם או האבא, ומשתמשים בדפוסים של התנהגות היקשרות אגרסיביים או מתנגדים כדי למשוך את תשומת הלב שלהם.

מחקרים הראו כי היקשרות אמביוולנטית עלולה להוביל להשלכות שליליות הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר, ילדים עם היקשרות אמביוולנטית עשויים להפגין בעיות התנהגות, כגון בעיות קשב וריכוז, בעיות רגשית, ואגרסיביות. בטווח הארוך, ילדים עם היקשרות אמביוולנטית עשויים להיות בסיכון מוגבר לפתח הפרעות פסיכולוגיות כגון דיכאון, חרדה, ואפילו הפרעת אישיות גבולית.

בבגרותם אנשים אלה מאופיינים בצורך עז בקרבה, יחד עם חששות וחוסר אמון עמוקים כלפי בני זוג. הם נעים בין התלהבות יתר לבין כעס וניכור.

בני/בנות הזוג שלהם חווים, תנודתיות קיצונית במצבי הרוח ובהתנהגות שלהם. הם עלולים לחוש אשמים ומואשמים לסירוגין, מה שיוצר קושי עצום בוויסות רגשי משותף והתנהגויות שליטה וקנאה. דפוס זה פוגע מאד בשביעות הרצון וביציבות הזוגיות.

אנשים אלו דרוכים וחרדים יותר מפני נטישה על ידי בן/בת הזוג. הם זקוקים לאישור מתמיד, מגיבים בקנאה ומתקשים לסמוך ולתת אמון. זה פוגע בשביעות הרצון מהקשר לאורך זמן. 

הם נעים באופן קיצוני בין לחפש באופן משתוקק קרבה ותשומת לב מהשני, לבין להאשים אותו בחוסר זמינות רגשית ולנתק קשר בטענה שאי אפשר לסמוך עליו.

 

אנשים עם היקשרות נמנעת:

אנשים עם היקשרות נמנעת מאופיינים בכך שלמדו כילדים שעליהם להסתמך רק על עצמם ושאין טעם לבקש עזרה או נחמה מהמטפלים שלהם.

כתוצאה מכך, בבגרות הם מפתחים העדפה ברורה לעצמאות וקושי לסמוך על אחרים. כאשר הם נכנסים למערכות יחסים רומנטיות, קשה להם מאוד עם רעיון התלות ההדדית והצורך לשתף את בן/בת הזוג ברגשות וצרכים שלהם.

הם ינסו לשמור מרחק רגשי, לא ירגישו בנוח עם קרבה ואינטימיות, ויעדיפו לפתור בעיות בכוחות עצמם. במקרים רבים הם יאשימו את בן/בת הזוג בבעיות וינסו "להעניש" אותם על ידי התנתקות רגשית כלפיהם. הם מרגישים מנוכרים ומשועממים במערכות יחסים ארוכות טווח, בני הזוג שלהם לעיתים קרובות מרגישים דחויים, בודדים ולא מסופקים רגשית. זה מוביל לקונפליקטים, והאשמות הדדיות.

כל אלה מובילים כמובן לפגיעה משמעותית בקרבה הזוגית, בשביעות הרצון מהקשר ובסיכויי ההישרדות של הזוגיות לאורך  זמן. 

  

אנשים עם היקשרות דיסאורגניזציה:

אנשים עם התקשרות מבולבלת או דיסאורגניזציה התמודדו עם התעללות, הזנחה או הפחדה מצד ההורים בילדותם. הם חוו איומים על חייהם או מצבים בהם מבוגרים קרובים הפחידו או כילו אותם.

כתוצאה הם למדו שאנשים קרובים הם מקור הן לנחמה והגנה והן לסכנה ואיום בו זמנית.

בבגרות זה בא לידי ביטוי בדפוסים משובשים של קרבה וריחוק ביחסים זוגיים. מצד אחד הם זקוקים נואשות לאהבת בן/בת הזוג, אך מאידך חוששים שהקרבה תוביל שוב לפגיעה ונטישה.

כתוצאה נוצרת תנודתיות קיצונית בין הצורך בקרבה לבין דחייה וחוסר אמון כלפי בני הזוג שלהם, שמובילה לקשרים רומנטיים סוערים ובלתי יציבים, עם קונפליקטים ואלימות לא מעטים. שביעות הרצון הזוגית נמוכה וסיכויי ההישרדות של הזוגיות נפגעים משמעותית.

 

סיכום:

בתמצית - סגנונות היקשרות לא בטוחים מהווים גורם סיכון משמעותי לפגיעה באיכות הקשרים הרומנטיים ובשביעות הרצון מהם. עם זאת, בני זוג עם סגנונות היקשרות שונים יכולים לפתח מערכת יחסים מספקת, ניתן ללמוד להתגבר על האתגרים שסגנונות שונים יוצרים בעזרת תקשורת, הבנה ועבודה משותפת על הקשר. בני הזוג יכולים ללמוד להבין ולכבד את השוני בצרכים ובסגנון של בן/בת הזוג. תקשורת יעילה וויסות רגשי הם קריטיים לשביעות רצון מערכת היחסים במקרים כאלה (Mikulincer & Shaver, 2019).